האבן הענקית שנופלת מהלב ברגע שמבינים שזה לא אמיתי.
אנחנו נופלים לאותו החלום שוב ושוב. כאילו אנחנו מכורים להרגשה, לפחד, להתעוררות, להבנה, ולנפילה לתוך המציאות.
אני נופלת. אני נופלת חזק. אבל לכיוון השני. החיים הם הנפילה המייגעת שלי.
כשאני מתעוררת, כשאני ערה, אני בחלום שלי, חולמת.
שוכבת במיטה. מנסה להוציא את עצמי ממנו.
את צריכה לחיות! למרות שבמקום כלשהו אני רוצה להישאר בחלום שלי. את צריכה לחיות! אני אומרת לעצמי אבל החלום שואב אותי פנימה.
אני לא רוצה ליפול כי הקרקע אינה קרקע.
היא פרי דמיוני.
אז אני ממשיכה ליפול.
עד שאמצא משהו לאחוז בו.
;){kind=link}